עליד מסלית-הברזל עמד בית קטן בבית גר שומר המסילה עם אשתו ועם בנם הקטן שלמון.
יום יום בדק השומר את פסי הברזל ויצא לקראת הרכבת העוברת.
אם המסילה היתה בסדר יצא לקראת כשדגל ירוק ביד, אם המסילה לא הייתה בסדר יצא לקרתה כשפנס אדום בידו.
אני חושב שגילי צודקת כי אני לא הייתי כמו שלמון במסילת הברזל מחזיק מעמד אני הייתי בורח מהרכבת.
"עמד שלמון בין הפסים השבורים, את פנסו האדום הוא מניף למעלה, למעלה, וליבו דופק דופק, ראשו סובב סובב..."
"שלמון נשא את רגליו ורץ לקראת הרכבת, רץ ומנפנף בפנסו האדום וקורא- בקול "אסון"" אסון!..."
.
הסוף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה